קו 7 בע"מ נ' סבג

פסק דין

1.התביעה היא לתשלום בגין פרסומים שביצעה התובעת, לטענתה.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הזמינה מודעות פרסום אך לא שילמה עבורן ונותרה לכן חבה לתובעת סכום של 50,000 ₪ כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

2.הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן וטענה בה כי היא אדם פרטי ופעלה בשמה של חברת "כפריס בע"מ" וכי לכן החברה היא שחייבת בכל תשלום בגין ההתקשרות עם התובעת. לטענת הנתבעת כל ההתקשרות התשלומים והחשבוניות נעשו בין התובעת לבין חברת כפריס בע"מ ולא מול הנתבעת באופן אישי. לטענתה, בעת שנמסרה לה הזמנת הפרסום שצורפה לכתב התביעה חתמה עליה אך מייד לאחר מכן שמה לב שההזמנה כוללת כתב ערבות וכי חתימתה על ההזמנה היא למעשה חתימה על כתב ערבות ולפיכך קרעה את ההזמנה וסרבה לראות בה סיכום מחייב.

לטענתה, התובעת הסכימה לפרסם את החברה גם ללא הזמנה בכתב וזאת על סמך ההכרות רבת השנים שהיתה בין הצדדים. במילים אחרות, טענת הנתבעת היא כי אמנם היה הסכם אך ההזמנה אינה משקפת אותו.

3.התובעת הגישה כתב תשובה וטענה בה כי החברה שלגביה טוענת הנתבעת כלל אינה קיימת וכי המחלוקת היא למעשה בשאלה אם החברה, או הנתבעת אישית חייבים על פי ההזמנה, כאשר התובעת טוענת כי הנתבעת אישית חבה על פיה (ס' 1-3 לכתב התשובה).

עוד נטען בכתב התשובה (סעיף 5) כי מאחר ש"חברת כפריס" לא עמדה בתנאי התשלום לא היתה התובעת מוכנה לחתם עימה על הזמנה ודרשה את חתימת הנתבעת. מדובר בטענה שעומדת בסתירה לטענה כאילו חברה בשם כפריס כלל אינה קיימת – ועל כל פנים, בתצהיר העדות הראשית שינתה התובעת שוב את גירסתה וטענה כי אמנם יש להבחין בין החברה כפריס בע"מ לבין הנתבעת אך הנתבעת חתמה על ערבות אישית שאם לא כן לא היה נציג התובעת מאשר את ההזמנה (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של העד חודידה).

4.יוצא אפוא כי לתובעת אין גירסה אחידה בשאלה מכוח מה היא מבקשת לחייב את הנתבעת על בסיס ההזמנה שצורפה לתביעה – האם מכוח היות הנתבעת המזמינה – כלומר, צד להסכם, או מכוח היותה ערבה להתחייבויות שנטלה על עצמה אישיות משפטית אחרת.

חוסר בהירות זה, בגרסת התובעת, די בו כדי להביא לדחית התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר ועל בסיס אותה הזמנה בלבד.

5.בתצהיר עדות ראשית שהגישה הנתבעת, טענה הנתבעת כי מעולם לא הסכימה לחתום כערבה לחיובי החברה וזאת הסיבה שקרעה את ההזמנה לאחר שנוכחה לדעת כי כלולה בה ערבות אישית שלה, כביכול, לחובות החברה.

הנתבעת טענה גם כי בפועל לא בוצעו כל הפרסומים שהובטחו על פי הסיכום שהיה בין הצדדים, ובנוסף טענה כי היא זכאית לקזז סכומים שונים בגין העובדה שהחברה לא קיבלה חשבוניות על סכומים ששילמה ונמנעה ממנה לכן האפשרות להתקזז באמצעותן מול שלטונות המע"מ.

6.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים אני מחליטה לדחות את התביעה.

7.כאמור, גירסת התובעת באשר למקור לחיוב הנתבעת לא היתה עקבית.

תחילה, בכתב התביעה, טענה התובעת כי הנתבעת היא שהזמינה את מודעת הפרסום. בכתב התשובה טענה כי מאחר והחברה, כפריס, לא עמדה בתנאי התשלום, עמדה התובעת על כך שהנתבעת היא שתחתום על ההזמנה (סעיף 5 לכתב התשובה) ואילו בתצהיר העדות הראשית שונתה גירסת התובעת ושם נטען כי חיובה של הנתבעת מקורו בערבותה האישית לחובות החברה (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית).

העדר גירסה אחידה בעניין הזה פועל לחובת התובעת.

8.לכך יש להוסיף את העובדה שהתובעת נסמכה על כתב הזמנה קרוע שהודבק על ידי נציגה, אך לא טרחה לציין עובדה אף לא באחד מהמסמכים שהגישה לבית המשפט, לא בכתב התביעה, לא בכתב התשובה וגם לא בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה. זאת, חרף העובדה שבדיון היום הודה עד התובעת כי הנתבעת אכן קרעה את ההזמנה כשהיא מציינת שהיא מסרבת לראות בה הסכם מחייב.

העובדה שהתובעת בחרה להסתיר מבית המשפט את הנתון המשמעותי הזה, לפיו ההזמנה שעליה נסמכת התביעה נקרעה על ידי הנתבעת, פועלת לחובת התובעת ומערערת גם היא את מהימנות גירסתה.

9.חשוב להדגיש כי הנתבעת ציינה, כבר בבקשת הרשות להתגונן שהגישה, כי קרעה את ההזמנה מייד לאחר שחתמה עליה וחרף זאת בחרה התובעת להתעלם מעניין זה הן בכתב התשובה שהגישה והן בתצהיר העדות הראשית מטעמה.

עד התובעת ניסה להמעיט בעדותו מחשיבות העובדה שלפיה הנתבעת היא שקרעה את ההזמנה וניסה מספר פעמים בעדותו ליצור את הרושם כאילו מדובר בקרע מקרי ולא, כפי שטענה הנתבעת, בקריעה מכוונת של הנתבעת והתנהלות זו מערערת עוד את מהימנות גירסת התובעת (עמ' 2 שו' 4-16).

10.לכך יש להוסיף את העובדה שהתבררה בדיון ולפיה הארוע, שבמהלכו קרעה הנתבעת את ההזמנה, וממילא חילופי הדברים שהיו במעמד הזה, לא נעשו מול עד התובעת מר חודידה, כי אם בפני אדם אחר, שליח מטעם התובעת, אך אדם זה לא הובא על ידי התובעת להעיד ולא שמעתי הסבר כלשהו לעניין הזה. מחדל זה פועל גם הוא לחובת התובעת (עמ' 9 שו' 10).